"ראשית, ברצוני לפנות בקריאה מקרב לב, לאנשים האחרים מקרב מחנה השמאל, לעשות הכל כדי למנוע את דברי ההסתה ההולכים וגוברים במחנה זה כנגד הציבור הדתי-ציוני. לקריאות אלה עלולות להיות תוצאות הרות אסון, חלילה. כל מחנה זקוק לחשבון נפש, על הקיטוב הקשה שחל בציבור בישראל. אנו נעשה את שלנו.

אך קודם לכן, יש לספוד על הרצח הנורא: "ויאמר המלך אל עבדיו, הלוא תדעו כי שר וגדול נפל היום הזה בישראל" (שמ"ב ג, לח). המומים, מדוכאים, מזועזעים, מושפלים בושים ונכלמים, אנו עומדים מול הרצח של ראש ממשלת ישראל. ברצח רגיל, פוגע הרוצח בדם הנרצח ובדם זרעו, כדברי המשנה בסנהדרין (ד, ה), וכן במשפחתו ובחוג מכריו וידידיו. אולם במקרה דנן, הכדור שפגע בראש הממשלה, פגע בכל בית ישראל

[...] עלינו לקרוע קריעה גדולה על חילול השם הגדול, בכך שאירוע שכזה קורה במדינת ישראל. כסדום היינו? לזמביה דמינו? הייתכן שבמדינה של "עם א-להי אברהם", בפינה התרבותית בחלק של העולם, יתבצע רצח כזה?

הרוצח פגע באדם שמסר את נפשו למען העם. למעלה מעשרים שנה אני נמצא בהיכרות קרובה עם יצחק רבין ז"ל. מעבר לזכויותיו הגדולות ופעולותיו לבטחון המדינה וביסוסה, הכרתי גם כאדם שנאבק על דמותה של המדינה כמדינה יהודית. לא פעם ביטא בפני את חששו ממציאות של מדינה דו-לאומית, כתוצאה מהשליטה הממושכת על למעלה משני מיליון ערבים. ניתן היה לחלוק על דרכו, אולם אין ספק שהוא היה מנהיג ציוני גדול, שתרומתו הרבה למען המדינה לא תסולא בפז.

יהי זכרו ברוך.

למרבה הכאב, חילול השם במקרה זה הוא כפול ומכופל, כיוון שהדבר נעשה ע"י מי שרואה את עצמו כדתי, וכהצדקה למעשיו הוא משתמש במצוות מן התורה. שמעתי את דברי הרוצח בבית המשפט. שום חידוש לא היה בדבריו. הטענות שהעלה נשמעו לא אחת בשנה האחרונה בחוגי הציונות הדתית, בתקשורת הכתובה והאלקטרונית. עובדה זו מחייבת אותנו לחזור על דברי המשנה באבות (א, יא): "חכמים, היזהרו בדבריכם, פן תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים, וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו, ונמצא שם שמים מתחלל". אין קשר ישיר בין הדברים לבין מה שארע, אך מכל מקום - "חכמים, היזהרו בדבריכם!".

[...] בראייה כוללת יותר, אנו אשמים בחינוכו של דור שלם למחשבה שטחית, הבנויה על סיסמאות וקלישאות; נוער שאיננו מסוגל לראות ולהבין מציאות מורכבת. בישיבות עוסקים בלימוד גמרא, בחשיבה מורכבת ועמוקה; באוניברסיטה מלמדים כיצד לנתח טקסטים באופן מורכב ורציני; אך בעניינים פוליטיים - האווירה הציבורית מחנכת לשטחיות ולרדידות."