א. נשאל את החניכים מה הם למדו על יצחק רבין ועל תקופת כהונתו כראש ממשלה.

ב. לאחר שנאסוף תשובות שונות מהחניכות והחניכים נסכם ונספר: רבין נולד בירושלים וגדל רוב ילדותו בתל-אביב. בשנות נעוריו למד בבית הספר החקלאי, כדורי, ועוד בהיותו תלמיד תיכון הצטרף לארגון 'ההגנה'. בגיל 19 רבין הצטרף לפלמ"ח והיה מפקד גדוד. בהמשך דרכו הצבאית היה מפקד חטיבת הראל במלחמת העצמאות והרמטכ"ל השביעי של צה"ל, אשר תחת הנהגתו הגיע הצבא לניצחונו המרשים במלחמת ששת הימים.

לאחר סיום שירותו הצבאי היה רבין שגריר ישראל בארצות הברית, וראש ממשלת ישראל מטעם מפלגת העבודה בשתי קדנציות: הראשונה בין השנים 1974-1977, במהלכה יצא אל הפועל מבצע יונתן (מבצע אנטבה). והשנייה, בין השנים 1992-1995, במהלכה נחתמו הסכם השלום עם ירדן והסכמי אוסלו עם הרשות הפלסטינית, עליהם קיבל רבין פרס נובל לשלום.

תקופת כהונתו השנייה הייתה ידועה כתקופה סוערת במיוחד במדינה. תהליך השלום שניסה לקדם מול הפלסטינים, תוך ויתור על חלקי ארץ רבים והעברת האחריות לפלסטינים עוררה בציבור מחלוקת עזה. מצד אחד, היו את מי שצידדו ותמכו בדרכו של רבין. ומנגד, היו רבים שהתנגדו לדרך זו. וראו בה דרך שיש בצידה סכנה גדולה למדינת ישראל ומחיר כבד מדי של ויתור על חלקי מולדת רבים.

בנוסף לכך, פיגועים קשים של מחבלים פלסטינים ערערו עוד יותר את המציאות במדינת ישראל והגבירו את המחלוקת בנוגע לדרך הפתרון שהוביל יצחק רבין. בתוך כך, היו גם הפגנות קשות שבהם הושמעו ביטויים קשים כנגד ראש הממשלה יצחק רבין עצמו.

בסיומה של עצרת תמיכה בממשלתו של רבין, נרצח יצחק רבין בידי מתנקש יהודי-ישראלי, יגאל עמיר. הדבר זעזע וטלטל את מדינת ישראל והעם היהודי. לאחר הרצח קבעה הכנסת את י"ב בחשוון כיום זיכרון ממלכתי לרצח רבין.

המחלוקת הציבורית הלכה והעמיקה עד שהיא הפכה להיות מחלוקת קשה וכואבת. המחנות השונים בציבור הלכו והתרחקו אלו מאלו. בין המחנות השונים לא התקיימה הידברות אמתית או ניסיון להגיע להחלטה משותפת. הממשלה והתומכים בה - פעלו מתוך אמונה בצדקת דרכם, ולא האזינו לקולות הביקורת שהשמיעו מהמחנה שמנגד. והמחנה שמנגד הלך והעצים את ההתנגדות שלו לממשלה ולדרך שהיא הובילה.

כיוון שהחלוקה בישראל היא לא רק חלוקה פוליטית - שמאל וימין, אלא גם חלוקה זהותית: דתי-חילוני, השסע הפוליטי, ימין-שמאל, פגש את השסע הדתי-חילוני, ולמעשה הוביל לכך שהשסע שהלך והעמיק הוא דווקא השסע הדתי-חילוני.

את הקריקטורה שלפניכם צייר זאב (יעקב פַרְקַש), מגדולי הקריקטוריסטים של ישראל. לפי התאריך שמתחת לקריקטורה, ניתן לראות שהוא צייר אותה יומיים לאחר רצח רבין.

הבחירה של זאב להציג את הדיבור (הפה הצועק) כמה שההופך אחר כך לאקדח שיורה, אפשר להסביר כביקורת חברתית נוקבת על ההסתה שהתקיימה לפני רצח רבין.

רצח רבין נעשה על ידי יגאל עמיר. הוא האשם המרכזי ברצח. על כך אין עוררין. אבל הרצח הזה לא נעשה בחלל ריק. הוא בא אחרי תקופה ארוכה שבה חלקים קטנים מתוך הציבור הגדול שהתנגד לדרכו של יצחק רבין, הפך את המחאות כנגדו להסתה. אותה קבוצה תיארה את רבין כאויב העם וכבוגד שיש לעצור בכל דרך. מה שבסופו של דבר אכן התממש, ברצח הנורא שביצע יגאל עמיר.